התקפי כעס: למה הם קורים ואיך אפשר לשלוט בהם?

האם קרה לך שהתפרצת בכעס, אמרת דברים שלא התכוונת אליהם, ואחרי כמה דקות שאלת את עצמך איך הגעת למצב הזה? אולי הבטחת לעצמך שבפעם הבאה תגיב אחרת, אבל כשהמצב חזר על עצמו, שוב הרגשת שהכעס חזק ממך.

אם זה מוכר לך, חשוב לי שתדע: אתה לא חייב להישאר עם דפוס התגובה הזה.

כעס הוא רגש טבעי, ולכל אחד מאיתנו יש רגעים שבהם דברים מרגיזים אותו. הבעיה מתחילה כשהכעס הופך להתפרצות שפוגעת בנו, באנשים הקרובים אלינו או באיכות החיים שלנו.

לא פעם, אנשים שמגיעים אליי מתארים את אותו הקושי: הם יודעים שהתגובה שלהם מוגזמת, מבינים שהיא לא באמת עוזרת להם, ובכל זאת מתקשים לעצור אותה בזמן אמת.

כדי להתמודד עם התקפי כעס, כדאי ללמוד לא רק איך להירגע כשהכעס כבר מופיע, אלא גם מה מעורר אותו מלכתחילה, מדוע התגובה כל כך חזקה ואיך אפשר ליצור דרך חדשה להגיב.

להבין את הבעיה שהתקפי הכעס יוצרים

האם אתה מרגיש שהכעס משתלט עליך?

אחד הדברים הקשים בהתמודדות עם התקפי כעס הוא הפער בין האדם שאנחנו רוצים להיות לבין האופן שבו אנחנו מגיבים ברגע של סערה.

אולי בחיי היומיום אתה אדם סבלני, מתחשב ואפילו רגוע מאוד. אבל כשמישהו בעבודה מעיר לך הערה, כשבן או בת הזוג לא מתחשבים במה שחשוב לך, או כשהילדים לא מקשיבים בפעם העשירית, משהו משתנה. הקול עולה, הסבלנות נעלמת והתגובה יוצאת הרבה יותר חזקה מכפי שהתכוונת.

לפעמים הכעס מתפרץ במהירות, בלי שנרגיש שהייתה לנו אפשרות לעצור. במקרים אחרים, הוא מצטבר בהדרגה עד שמשהו קטן הופך לקש ששובר את גב הגמל.

אחרי ההתפרצות עשויים להגיע חרטה, אשמה או הבטחה פנימית שזו הייתה הפעם האחרונה.

אם אתה מזהה את עצמך בתיאור הזה, כדאי לשאול שאלה חשובה: האם אני באמת רוצה להגיב כך, או שזו תגובה שכבר הפכה להרגל?

עצם היכולת להבחין בין מי שאנחנו רוצים להיות לבין הדפוס שבו אנחנו מגיבים היא התחלה חשובה. היא מאפשרת לנו להפסיק לראות בכעס חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו, ולהתחיל לבדוק מה אפשר לשנות.

איך התקפי כעס משפיעים על הגוף, על הנפש ועל מערכות היחסים?

כעס עז אינו מתרחש רק במחשבות. הוא מפעיל גם את הגוף.

כאשר אנחנו כועסים מאוד, קצב הלב והנשימה יכולים לעלות, השרירים עשויים להתכווץ והגוף נכנס למצב של עוררות מוגברת. במצב הזה קשה לפעמים להקשיב, לחשוב בבהירות ולבחור את המילים שלנו בקפידה. האגודה הפסיכולוגית האמריקאית מסבירה על תגובות הכעס ועל דרכי ההתמודדות איתן.

גם המחיר הרגשי עלול להיות משמעותי. יש אנשים שמסתובבים שעות עם הכעס, משחזרים בראש את מה שקרה ומדמיינים מה היו צריכים לומר. אחרים מרגישים לאחר ההתפרצות בושה, אשמה או אכזבה מעצמם.

ולצד כל אלה, יש את המחיר במערכות היחסים.

בן או בת הזוג עשויים להתחיל להיזהר במילים שלהם. ילדים עלולים לחוות מתח סביב התגובות של ההורה. בעבודה, התפרצויות חוזרות עלולות לפגוע בשיתוף הפעולה וביחסים עם עמיתים ומנהלים.

חשוב להבין שההשפעה אינה מסתיימת כשהכעס נרגע. לפעמים צריך להתמודד גם עם מה שנאמר, עם האמון שנפגע ועם הניסיון לתקן את הקשר.

הבשורה המעודדת היא שאפשר ללמוד דרכים אחרות להתמודד עם הכעס, בלי לוותר על הצרכים שלנו ובלי להמשיך לשלם את המחיר הזה.

מה ההבדל בין כעס טבעי לבין התקפי זעם?

כעס הוא רגש טבעי. הוא יכול להתעורר כשאנחנו חווים תסכול, חוסר צדק, פגיעה, איום או חציית גבול. לפעמים הוא עוזר לנו להבין שמשהו חשוב לנו ושאנחנו צריכים לפעול לשינוי המצב.

למשל, אם מישהו מדבר אליך בזלזול, טבעי שתרגיש כעס. השאלה היא לא רק אם מותר לך לכעוס, אלא מה אתה עושה עם הכעס הזה.

אפשר להביע את אי-ההסכמה, להציב גבול ברור ולומר שההתנהגות אינה מקובלת עליך. אפשר גם לצעוק, להעליב או לאיים. הרגש עשוי להיות דומה, אבל התגובה וההשלכות שלה שונות מאוד.

המונח "התקף זעם" משמש בדרך כלל לתיאור התפרצות חזקה של כעס, שבה קשה לאדם לווסת את התגובה שלו. הוא אינו אומר בהכרח שמדובר באבחנה נפשית מסוימת.

אם הכעס חוזר בעוצמה גבוהה, מוביל לפגיעה באחרים או בעצמנו, או פוגע באופן משמעותי בחיי היומיום, כדאי להתייחס אליו ברצינות ולבדוק כיצד אפשר להתמודד איתו.

המטרה אינה להפסיק להרגיש כעס. המטרה היא ללמוד לכעוס בלי שהכעס ינהל אותנו.

מה גורם להתקפי כעס?

איך ציפיות שלא מתממשות עלולות לעורר כעס?

אחד הגורמים האפשריים לכעס הוא הפער בין מה שציפינו שיקרה לבין מה שקרה בפועל.

נניח שחזרת הביתה אחרי יום עמוס ואתה מצפה שבן או בת הזוג יבחינו כמה קשה היה לך ויציעו עזרה. במקום זאת, אתה מגלה שהדברים שחיכית להם לא נעשו. אולי אתה מרגיש שלא רואים אותך, שלא מתחשבים בך או שכל האחריות נופלת עליך.

במצב כזה, הכעס לא בהכרח נובע רק ממה שקרה. הוא עשוי לנבוע גם מהמשמעות שנתת לאירוע.

אולי המחשבה היא: "שוב לא מתחשבים בי". אולי: "למה אני תמיד צריך לעשות הכול לבד?". ואולי: "אם הייתי באמת חשוב, הוא היה מבין לבד מה אני צריך".

המחשבות האלה עשויות להגביר את עוצמת הרגש ולהפוך אכזבה להתפרצות.

כדאי לזכור שלא כל ציפייה שלנו אינה סבירה, ושלא צריך לוותר על הצרכים שלנו כדי להפסיק לכעוס. אבל לפעמים אנחנו מצפים מאחרים להבין דברים שלא אמרנו במפורש, וכשהציפייה אינה מתממשת אנחנו מגיבים כאילו נעשה לנו עוול מכוון.

בפעם הבאה שאתה מרגיש כעס, נסה לשאול את עצמך: מה ציפיתי שיקרה? האם אמרתי את זה במפורש? ומה אני באמת צריך עכשיו?

עצם הבירור עשוי לעזור לך להגיב באופן מדויק יותר, במקום להיסחף לתוך הכעס.

למה אני מתפרץ דווקא על האנשים הקרובים אליי?

אנשים רבים מספרים שהם מצליחים לשמור על איפוק בעבודה, עם לקוחות או מול אנשים זרים, אבל דווקא בבית הם מתפרצים.

למה זה קורה?

לפעמים מדובר במתח שהצטבר לאורך היום. אדם שהתמודד עם דרישות, ביקורת ולחץ בעבודה מגיע הביתה כשהוא עייף, חסר סבלנות ועם פחות כוחות להתמודד עם תסכול נוסף.

במקרים אחרים, דווקא הקרבה הרגשית היא חלק מהעניין. בקשרים הקרובים יש לנו ציפיות גדולות יותר, רגישויות שנבנו לאורך השנים ולעיתים גם משקעים שלא נפתרו. הערה קטנה מצד אדם זר אולי לא תזיז לנו, אבל אותה הערה מבן או בת הזוג עלולה לפגוע במקום רגיש.

לפעמים אנחנו גם מרשים לעצמנו להוציא בבית רגשות שהחזקנו בפנים במשך היום.

אבל חשוב להבחין בין הבנת הסיבה לבין הצדקת ההתנהגות. העובדה שאתה עייף או מתוח יכולה להסביר מדוע הסבלנות שלך ירדה, אבל היא אינה הופכת את האנשים הקרובים אליך לאחראים להתפרצות.

אם אתה מזהה שהכעס יוצא בעיקר בבית, כדאי לבדוק מה אתה מביא איתך מסוף היום, אילו ציפיות יש לך מבני המשפחה ואילו מצבים חוזרים על עצמם.

השאלה היא לא רק מה הם עושים שמכעיס אותך, אלא גם מה מתרחש אצלך כשהמצבים האלה קורים.

האם מתחת לכעס מסתתרת תחושה של זלזול או חוסר הערכה?

לפעמים אנחנו מרגישים כעס עצום בעקבות אירוע שנראה מבחוץ קטן למדי.

מישהו קטע אותנו באמצע משפט. בן הזוג לא התייחס לבקשה שלנו. מנהל העיר הערה על העבודה שעשינו. על פניו, אלה מצבים יומיומיים, אבל התגובה שלנו יכולה להיות חזקה הרבה יותר מכפי שציפינו.

אחת האפשרויות היא שהאירוע נוגע בתחושה משמעותית יותר: שלא מכבדים אותנו, שלא מעריכים אותנו או שלא רואים את המאמץ שלנו.

במצב כזה, אנחנו עשויים לא להגיב רק לאירוע עצמו, אלא גם למה שאנחנו מבינים ממנו.

למשל, הערה של מנהל יכולה להתפרש כמשוב מקצועי, אבל אצל אדם אחר היא עלולה לעורר את התחושה "הוא חושב שאני לא מספיק טוב". התגובה הרגשית תלויה גם במשמעות שהאדם נותן למה שקרה.

לפעמים, מתחת לכעס נמצא עלבון. לפעמים אכזבה, פחד, בושה או תחושת חוסר אונים. ובמקרים אחרים, הכעס הוא תגובה ישירה למצב בלתי הוגן או לחציית גבול.

לכן, כאשר אתה מרגיש שהכעס עולה, נסה לבדוק: מה בדיוק פגע בי? מה הסיפור שסיפרתי לעצמי על מה שקרה? ומה היה חשוב לי באותו רגע?

לא תמיד תמצא תשובה מיד, אבל הבירור יכול לעזור לך להבין מה מפעיל אותך באמת.

למה כל כך קשה לעצור התפרצות כעס ברגע שהיא מתחילה?

אולי אתה מכיר את הרגע הזה שבו אתה כבר יודע שאתה מגזים, ובכל זאת ממשיך.

אתה מבין שהוויכוח לא מוביל לשום מקום. אתה יודע שהמילים שלך עלולות לפגוע. אולי אפילו החלטת מראש שהפעם תגיב אחרת. אבל כשהכעס עולה, נדמה שההחלטה הזאת נעלמת.

אחת הסיבות לכך היא שכעס עז מלווה בעוררות גופנית ורגשית. במצב כזה, תשומת הלב עלולה להצטמצם למה שפגע בנו, המחשבות נעשות פחות גמישות והיכולת לעצור ולשקול את התגובה עלולה להיפגע.

נוסף על כך, אם התרגלנו להגיב למצבים מסוימים בכעס, התגובה יכולה להפוך למהירה ואוטומטית. אנחנו מרגישים מותקפים, מפרשים את המצב בדרך מוכרת ומגיבים כמעט בלי לעצור לבחון אפשרות אחרת.

זה לא אומר שאין לנו בחירה, אלא שלפעמים קשה יותר לגשת אליה דווקא ברגע שבו אנחנו זקוקים לה.

לכן חשוב ללמוד לזהות את הכעס מוקדם, לפני שהוא מגיע לשיא. לפעמים הסימן הראשון הוא שינוי בנשימה, הידוק הלסת, מחשבות כמו "נמאס לי כבר" או דחף חזק לענות מיד.

ככל שנלמד לזהות את הרגעים האלה, נוכל לתרגל תגובה אחרת לפני שהכעס משתלט על השיחה.

איך מתמודדים עם התקפי כעס?

איך להירגע בזמן התפרצות כעס?

כאשר הכעס כבר נמצא בשיאו, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לא לנסות לנצח בוויכוח, אלא ליצור תנאים שיאפשרו לך לחזור ולחשוב בצורה שקולה יותר.

הנה כמה דברים שיכולים לעזור:

  1. לעצור לפני שמגיבים. אם אתה מרגיש שהכעס עולה במהירות, אל תרגיש שאתה חייב לענות מיד. אפילו השהיה קצרה יכולה לעזור לך לא לפעול מתוך הדחף הראשוני.
  2. לזהות מה קורה בגוף. שים לב לנשימה, לדופק, למתח בשרירים ולטון הדיבור. במקום להמשיך להתמקד רק במה שהאדם השני עשה, נסה לזהות שאתה נכנס למצב של עוררות.
  3. להאט את הנשימה. נסה לנשום בעדינות ובקצב נוח, בלי לכפות נשימות עמוקות מדי. עבור חלק מהאנשים, הפניית תשומת הלב לנשימה עוזרת להפחית מתח.
  4. לקחת הפסקה כשצריך. אפשר לומר: "אני מרגיש שאני מתחיל להתעצבן, ואני לא רוצה שהשיחה הזאת תהפוך לריב. אני צריך כמה דקות להירגע, ואז נמשיך לדבר".
  5. לחזור לשיחה לאחר שנרגעים. הפסקה לא נועדה לברוח מהבעיה או להעניש את הצד השני. מטרתה לאפשר לך לחזור לשיחה כשאתה מסוגל יותר להקשיב ולבחור את מילותיך.

חשוב לזכור שאין טכניקה אחת שמתאימה לכולם. כדאי להתנסות בכלים שונים ולבדוק מה עוזר לך לזהות את הכעס ולהפחית את העוצמה שלו.

אם אתה חושש שתפגע בעצמך או במישהו אחר, חשוב להתרחק מהמצב באופן בטוח ולפנות לעזרה מתאימה.

איך לשלוט בכעס ולמנוע התפרצויות חוזרות?

להירגע ברגע האמת זה חשוב, אבל אם אתה רוצה לצמצם את התקפי הכעס לאורך זמן, כדאי להתבונן גם במה שקורה לפני ההתפרצות.

אחת הדרכים לעשות זאת היא להתחיל לזהות דפוסים חוזרים.

אחרי אירוע שבו כעסת, נסה לשאול את עצמך כמה שאלות:

  • מה קרה ממש לפני שהכעס התחיל?
  • מה חשבתי על המצב ועל האדם שמולי?
  • מה הרגשתי בגוף?
  • מה היה חשוב לי באותו רגע?
  • איך הגבתי, והאם התגובה הזאת עזרה לי להשיג את מה שרציתי?
  • מה הייתי רוצה לנסות לעשות אחרת בפעם הבאה?

אין צורך לשפוט את עצמך תוך כדי הבירור. המטרה היא להבין, לא להוסיף עוד אשמה על מה שכבר קרה.

אולי תגלה שאתה מתפרץ בעיקר כשאתה עייף. אולי אתה רגיש במיוחד לביקורת. אולי אתה מתקשה לומר בזמן שמשהו מפריע לך, ואז הכעס מצטבר ומתפרץ בבת אחת.

ברגע שאתה מזהה דפוס, אתה יכול להתחיל לעבוד איתו. אם אתה יודע שביקורת מפעילה אותך, אפשר לתרגל עצירה לפני תגובה. אם אתה מזהה שהכעס נובע מציפייה שלא נאמרה, אפשר ללמוד לבטא את הצורך מוקדם יותר.

שליטה בכעס אינה אומרת שלעולם לא תכעס. היא אומרת שאתה מפתח יותר אפשרויות תגובה, כך שהכעס אינו חייב להכתיב את ההתנהגות שלך.

איך לבטא כעס ורגשות בלי להתפרץ?

לפעמים אנחנו מתפרצים דווקא מפני שלא מצאנו דרך טובה לבטא את מה שהפריע לנו קודם.

אולי שתקנו כדי לא ליצור ריב. אולי ניסינו להתעלם. אולי אמרנו לעצמנו שזה לא חשוב, בזמן שבפנים המשכנו להרגיש פגועים. וכאשר מצטרף עוד אירוע קטן, כל מה שהצטבר יוצא בבת אחת.

לכן, אחד הדברים החשובים בהתמודדות עם כעס הוא ללמוד לבטא רגשות וצרכים באופן ברור, במקום לחכות עד שלא נוכל יותר.

למשל, במקום לומר לבן הזוג "אתה אף פעם לא מתחשב בי", אפשר לומר: "כשאני חוזר הביתה אחרי יום עמוס ואני מרגיש שכל האחריות נשארת עליי, אני מתוסכל. חשוב לי שנמצא דרך לחלק את הדברים אחרת".

ההבדל אינו רק במילים. במקום לתקוף את האדם האחר, אתה מתאר מה קורה לך ומה אתה מבקש לשנות.

אפשר גם ללמוד לומר:
"אני מרגיש שנפגעתי ממה שאמרת".
"חשוב לי שתקשיב עד שאסיים לדבר".
"אני לא מסכים עם מה שקרה, ואני רוצה שנמצא דרך אחרת להתמודד".

כמובן, לא כל שיחה תסתיים בהסכמה. המטרה אינה לגרום לאחרים תמיד לעשות את מה שאנחנו רוצים, אלא לאפשר לעצמנו לבטא את הדברים בצורה ברורה ומכבדת.

כעס אינו חייב להיעלם כדי שנוכל להתנהל אחרת. אפשר להיות כועסים ועדיין לבחור איך לדבר, מתי לעצור ואיזה גבול להציב.

איך תיאום ציפיות ותקשורת נכונה יכולים להפחית כעס?

חלק מהכעסים שלנו נוצרים במקומות שבהם אנחנו מצפים מאחרים למשהו שהם כלל לא יודעים שאנחנו מצפים לו.

אנחנו מצפים שבן הזוג יבחין שאנחנו עייפים. מצפים שהילדים יבינו מה חשוב לנו. מצפים שהמנהל יעריך את ההשקעה שלנו בלי שנצטרך לדבר עליה.

כשהציפיות האלה אינן מתממשות, אנחנו עלולים לפרש את המצב כחוסר התחשבות או כחוסר הערכה.

כאן תיאום ציפיות יכול לעזור.

במקום להניח שאדם אחר מבין מה אנחנו צריכים, אפשר לדבר על הדברים באופן מפורש: מי אחראי על מה? מה חשוב לכל אחד מאיתנו? מה אנחנו מצפים שיקרה? ואיך נתמודד כשאחד מאיתנו אינו מסוגל לעמוד במה שסוכם?

לדוגמה, אם אתה מרגיש שכל מטלות הבית נופלות עליך, כדאי לנהל שיחה על חלוקת האחריות לפני שאתה מגיע למצב של התפרצות. אם הערות של המנהל מעוררות בך כעס, אפשר לנסות לברר מה מצופה ממך ואיך תקבל משוב באופן שיעזור לך להשתפר.

תיאום ציפיות לא מבטיח שלא יהיו מחלוקות. הוא כן יכול לצמצם אי-הבנות ולהפחית את הצורך לנחש למה האחר התכוון.

ולפעמים, לצד שינוי התקשורת עם אחרים, אנחנו צריכים לבדוק גם את הציפיות שלנו עצמנו: האם אני דורש שהדברים יתנהלו בדרך אחת בלבד? האם אני מסוגל לקבל שגם לאחרים יש צרכים, מגבלות ונקודות מבט אחרות?

איך חוויות מהעבר משפיעות על התגובות שלנו בהווה?

לפעמים אנחנו מגיבים לאירוע בהווה בעוצמה שקשה לנו להסביר.

מישהו מעיר לנו הערה קטנה, ואנחנו מרגישים מושפלים. אדם קרוב לא מקשיב לנו, ואנחנו מרגישים שלאף אחד לא אכפת. המנהל מבקר את העבודה שלנו, ואנחנו חווים את הביקורת כאילו היא אומרת משהו על הערך שלנו כאנשים.

במקרים מסוימים, תגובות כאלה קשורות גם לחוויות קודמות.

אולי בעבר חווינו זלזול או דחייה. אולי למדנו שכדי שישמעו אותנו צריך להרים את הקול. אולי מצבים מסוימים מזכירים לנו תחושות ישנות של חוסר אונים או חוסר הערכה.

כאשר מצב בהווה נוגע במקום רגיש, אנחנו עשויים להגיב לא רק למה שקורה עכשיו, אלא גם למשמעות שנבנתה סביב חוויות קודמות.

חשוב לומר שלא כל התקף כעס נובע מחוויות ילדות, ולא תמיד יש אירוע מסוים שצריך למצוא כדי לשנות את התגובה. אבל כאשר הכעס חוזר סביב מצבים דומים, התבוננות בעבר יכולה לפעמים לעזור להבין מדוע אותם מצבים מפעילים אותנו כל כך.

אפשר לשאול את עצמנו: מה במצב הזה מוכר לי? איזו תחושה מתעוררת בי? האם אני מגיב למה שקורה עכשיו, או גם למשהו שהמצב הזה מזכיר לי?

המטרה אינה לחפש אשמים בעבר, אלא להבין את עצמנו טוב יותר ולגלות האם יש דרך להגיב בהווה שאינה מחייבת אותנו לחזור על אותו דפוס.

איך משנים תגובות אוטומטיות שמעוררות כעס?

אחרי שאנחנו מבינים מה מעורר את הכעס, אפשר להתחיל לעבוד על שינוי התגובה עצמה.

תגובה אוטומטית אינה בהכרח תגובה שאי אפשר לשנות. כאשר אנחנו לומדים לזהות מה מפעיל אותנו, להבין את הפרשנויות שלנו ולתרגל דרכי התמודדות אחרות, אנחנו יכולים להרחיב בהדרגה את אפשרויות התגובה שלנו.

כמטפל NLP וכמי שעובד גם עם IEMT, אני מתעניין לא רק במה שאדם חושב על הכעס שלו, אלא גם בדפוסים הרגשיים והתגובות האוטומטיות שמופעלים במצבים מסוימים.

בתהליך אישי אפשר לבדוק מה קורה ברגע שבו הכעס עולה, אילו משמעויות האדם מייחס למצב, אילו חוויות עשויות להיות רלוונטיות ואילו תגובות אחרות הוא רוצה ללמוד לפתח.

מטופל שעבדתי איתו, התעצבן מאוד על הבוס שלו ועל חברים לעבודה. הכעס שלו היה עולה מהר מאוד, והיה לו קשה לעצור אותו.

כל עוד הוא התמקד בעיקר במה שהם עושים לא בסדר ובסיבות לכך שהם מרגיזים אותו, מרכז תשומת הלב נשאר אצלם. אבל כשהתחלנו להפנות את המבט פנימה ולבדוק מה בדיוק מפעיל אותו, מדוע הדברים מעוררים בו כעס ועל מה התחושות האלה יושבות בעברו, נפתחה אפשרות אחרת להתבונן במצב.

המעבר הזה היה משמעותי: במקום לראות את הכעס רק כתגובה למה שאנשים אחרים עושים, הוא התחיל להבין גם את החלק שלו בדפוס ואת המקומות שבהם יכולת הבחירה שלו נמצאת.

משם יכולנו לעבוד עם טכניקות בתהליך האישי שלו. בהדרגה הוא הצליח לעצור את הכעס ולהביא יותר רוגע ושקט לחייו.

אני משתף בסיפור הזה לא מפני שכל התקף כעס נובע מאותה סיבה, או מפני שטכניקה אחת מתאימה לכולם. אני משתף אותו משום שלפעמים, כשאנחנו מבינים מה באמת מפעיל אותנו ומוצאים דרך לעבוד עם הדפוס, מתאפשר שינוי שלא הצלחנו להשיג באמצעות החלטה בלבד ש"מהיום אני לא מתעצבן".

חשוב לי גם להדגיש: לקחת אחריות על התגובה שלנו אינו אומר שההתנהגות של אחרים תמיד מוצדקת. ייתכן שמישהו באמת מתנהג בחוסר כבוד או חוצה גבול. האחריות שלנו היא ללמוד כיצד להגיב למצב באופן שמשרת אותנו, ולא באופן שפוגע בנו או באנשים החשובים לנו.

סיכום: אפשר ללמוד להגיב אחרת

כעס הוא חלק טבעי מהחיים. כולנו חווים תסכול, אכזבה ופגיעה, ולפעמים יש לנו סיבות מוצדקות לכעוס.

אבל אנחנו לא חייבים להמשיך להגיב באותה דרך בכל פעם שהכעס מתעורר.

אפשר ללמוד לזהות את הסימנים המוקדמים, להבין את הציפיות והפרשנויות שמגבירות את הכעס, לתקשר את הצרכים שלנו בצורה ברורה ולפתח תגובות חדשות למצבים שבעבר היו מובילים להתפרצות.

לפעמים אפשר להתחיל לתרגל את השינויים האלה לבד. במקרים אחרים, כאשר הדפוס חוזר לאורך זמן, קשה לעצור אותו או שהוא פוגע במערכות היחסים שלנו, כדאי להיעזר בתהליך מקצועי.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית בגלל התקפי כעס?

כדאי לשקול פנייה לעזרה כאשר אתה מרגיש שהכעס מנהל אותך, כשההתפרצויות חוזרות למרות הניסיונות לשנות אותן, או כשהן פוגעות בזוגיות, במשפחה, בעבודה או בתחושת הערך העצמי שלך.

סימן נוסף הוא הפער בין מה שאתה יודע שאתה רוצה לעשות לבין מה שקורה בפועל. אתה מבין שהצעקות לא עוזרות, מתחרט אחרי ההתפרצות ומבטיח לעצמך שהפעם תגיב אחרת, אבל שוב מוצא את עצמך באותו מקום.

במצבים כאלה, לא תמיד מספיק ללמוד עוד טיפ להרגעה. לפעמים כדאי להבין לעומק מה מפעיל את התגובה, לזהות את הדפוס שחוזר על עצמו ולתרגל דרך אחרת להתמודד איתו. איש או אשת מקצוע מתאימים יכולים לעזור בבירור הזה ובהתאמת דרך העבודה לצרכים שלך.

אם הכעס כולל אלימות, איומים או חשש לפגיעה בך או באחרים, חשוב לפנות לעזרה מתאימה בהקדם. כאשר הכעס מופיע בפתאומיות או מלווה בשינוי משמעותי במצב הגופני או הנפשי, כדאי לשקול גם בירור רפואי.

ואם אתה מרגיש שהגיע הזמן להבין מה עומד מאחורי התקפי הכעס שלך וללמוד להגיב אחרת, אתה מוזמן לפנות אליי. כאן אפשר להשאיר פניה  – https://yoavnlp.com/ 

אני מטפל ומנחה NLP, ומשלב בעבודתי גם IEMT. בתהליך אישי נוכל לבדוק יחד מהם המצבים שמפעילים את הכעס שלך, אילו דפוסים חוזרים בחייך ומה יכול לעזור לך לפתח תגובות שמתאימות יותר לאדם שאתה רוצה להיות.

המטרה אינה להפוך אותך לאדם שאינו כועס לעולם, אלא לאפשר לך יותר בחירה באופן שבו אתה מגיב, ויותר שקט בחיים ובמערכות היחסים שלך.

תמונה של יואב איזנשטיין

יואב איזנשטיין

מנחה NLP עם מעל 13 שנות ניסיון ומרצה במכללת רידמן. אני מאמין שהמוח והלב שלנו מסוגלים להשתנות ושיש לנו שליטה אמיתית על השינוי הזה. בעבודה שלי אני משלב מקצועיות ועומק לצד המון לב, אנושיות והקשבה, במטרה לעזור לך להתמודד עם חרדה, כעס ורגשות מנהלים, להשיג שליטה ובהירות, ולשפר את מערכות היחסים בחיים. חוץ מזה, אני נשוי לעינב ואבא לשלושה ילדים מדהימים :)